חלף עבר לו ל"ג בעומר שמסיבות כאלה ואחרות הועצם והוארך, הילדים חזרו ב"ה לביה"ס הבוקר שוב. מאז יום רביעי שעבר ראיתי הדלקות וּמדורות, במקום לבקר את משרד החינוך על הארכת החופשה או את המדליקים על סחיבות העצים ועל כך שנזהרו או לא בשמירת השבת וּקדושתה. בחרתי להתבונן בהמון אדם שהגיע לפקוד את ציונו של רשב"י במירון, וליהנות ממפגן האחדות של מאות אלפי ילדים ברחובות הערים, שם צעדו וביקשו לעצמם ולנו אהבת ישראל כרבע מליון יהודים.

אני יודעת שלנו המבוגרים קצת קשה יותר לשים בצד את המחלוקות ופערי הדיעות ולנהוג סבלנות וסובלנות זה בזה.
ב"לוח היום יום" שכתב הרבי מליובאויטש זי"ע מצאתי בתאריך של היום את המשפט הבא: " אין כלפי מי להתנער מאחריות" צריך להתייגע. בסבלנות וקירוב הדעת אפשר, בעזרת ה' יתברך לסדר הכל, בביטול הזולת והגבהת עצמו מפסידים, חלילה, הכל!!!
מאבקי המילים, ההתלהמות וחוסר האחדות שפגשנו בהם לאחרונה בכנסת בעיקר אצל הפוליטיקאים החדשים שתפסו שררה והתנשאות,וההסתה בכלי התקשורת הכללים. גרמו לי לרצות, להביא את עמדת התורה ולומדיה, את השתייכותנו ומחוייבותנו לארץ הקודש. ואת השאיפה הרמה אליה שואפים כל שומרי התורה והמצוות בארץ הזאת.

דבר ראשון:

למה חרדים לא מתגייסים? התשובה היא שחרדים כן מתגייסים, אבל לא בהיותם תלמידי ישיבות. תלמידי ישיבה מגוייסים לחיל חיוני וחשוב מאין כמותו – חיל לומדי התורה, שבלימודם מגינים על העם לא פחות מטנקים ומטוסים.
ומלבד זאת כיון שצבא הוא כור היתוך ישראלי. כך אומרים מפקדי המדינה ומנהיגיה. לאחר שחינכנו את ילדינו במשך 18 שנה ליהדות אנחנו ממש לא רוצים לחנך אותו לישראליות.
אלה שבכל אופן מתגייסים. וישנם כאלו, צריכים לעמוד על המשמר כל העת, על מנת לוודא שהם שומרים על החינוך היהודי שקיבלו בבית. בואו נודה על האמת. זה לא קל. לא מעט סיפורים של כישלון וכניעה לתרבות ישראלית נרשמו בצבא.

דבר שני: לימוד תורה הוא הדבר החשוב ביותר מכל הלימודים וההשכלה שבעולם! כיון שהתורה היא חוכמה אלוקית וכל שאר החכמות הן אנושיות.
כל נגר מתחיל יודע שספסל כיסא או שולחן הבנוי בעץ, נוצר מחומר- זהו העץ. את החומר הזה – העץ. את החומר הזה יצר הקב"ה ואת הצורה פיסלו האנשים.
גם החישוב המתמטי של אחד פלוס אחד מקורו בהיגיון שברא הקב"ה ועליו מבוססת המתמטיקה. אבל לימוד התורה – הוא עיסוק בחכמה האלוקית המקורית. היא הבסיס לכל החכמות והלימודים האחרים.

דבר שלישי: זכות השיבה וּזכות הישיבה שלנו בארץ נתמכת ע״י התורה וּמצוותיה. אם אינך שומר תורה וּמצוות אתה כורת את הבסיס לעצם ישיבתך כאן. האם אתה יושב כאן רק בגלל הצורך שלך?
הצורך שלך באדמה, בשליטה, בטריטוריה? ובכלל מי אתה שתסלק מכאן אנשים שיושבים כאן. מה הפלא שמכנים אותך כובש? מאיזו זכות אתה נמצא בארץ הקדושה הזו שניתנה לנו על מנת לקיים בה את מצוותיו של הבורא.

דבר רביעי: קיומו ועתידו של עם ישראל נמצא בציווי "פרו ורבו ומלאו את הארץ", כל אישה שומרת תו"מצ יודעת שעל כתפיה מונחות החובה והזכות לקיום, ולהמשכיות של העם היהודי.
השבוע התמלאתי זעם עצום כאשר שמעתי את אחד המראיינים בתקשורת הכללית שואל את ח"כ אריה דרעי הנלחם בחירוף על עתידם וְכלכלתם של משפחות המעמד הבינוני וברוכות הילדים את השאלה הבאה: האם לא כדאי לציבור שלך לחשוב על כיצד יפרנסו את ילדיהם בטרם יביאו אותם לעולם?

האם יוכל מראיין נאור ככל שיהיה ואפילו יהודי בנשמתו להבין את הנקודה העיקרית שהורים שמביאים ילדים רבים לעולם תורמים תרומה מכרעת להישרדותו של העם היהודי ולהבטחת הרוב היהודי בארץ. הם עצמם נוטלים עליהם את הנטל הכבד בגידולם ובחינוכם, ומותר למדינה קצת – קצת לעזור להם להתמודד עם האתגר הגדול והחשוב.
האם יוכל להבין שמסירות הנפש שבלידת ילדים וגידולם נובעת מאמונה גבוהה מהבנתו? האם יעלו בדעתו שיקולים רחבים יותר מדל"ת אמותיו?
נו אז אתם מבינים? במצב עניינים שכזה כיצד ניתן יהיה לגשר בין האחים? כיצד לגלות ולמצוא סבלנות למי שבכלל לא מצליח להתחבר לרעיון?
אז בואו ננסה לעלות קצת למעלה, להביט על התמונה הגדולה הרחק מהאגו ומההתנשאות המאפיינים את האופי האנושי.
נחפש ונמצא כי בתחילתו של כל וויכוח חסר סבלנות וסובלנות בין אורח החיים החילוני והחרדי את הנחת היסוד השונה ממנה יוצאים הצדדים.
מה קודם למה המדינה לתורה או תורה למדינה?
אם יהודי שאינו שומר תו"מצ עדיין טוען ומקדש שהמדינה מעל הכל. את אדמתה נעבוד ופרנסתינו היא תוצרת של פרי עמלינו, בגופינו נגן על הגבולות, וניצחונותינו הם בִּזכות חיילינו, הרי שברור שהוא דורש שיווין מוחלט במשא הכבד הזה של הגנה וּפרנסה. כי הרי זה בא מאיתנו ובזכותינו .
אבל יהודי שומר תורה ומצוות חי וחווה בעצמותיו שהתורה מעל הכל וציווי ה׳ לעבוד את האדמה וּלְקדש את התוצרת שלה, להגן על גבולות הארץ בשמירת תומ"צ ובלימוד תורה התומך ומחזיק את חיילינו. וּבְסופה של כל השתדלות בין אם היא של העובד שאינו שומר תורה ומצוות ובין של זה החרדי התוצאות. כלומר-הפרנסה, הביטחון והקיום תלויים אך ורק ברצונו של ה'.
אם הוויכוח היה מתמקד בליבת הדברים, במקורות ההיסטורים שלנו ובתכנית הגדולה של ה' עבורינו פה בארץ הזאת, ולא היה יורד לפסים אישים ופוגענים עד לרמה של ריחוק, התנשאות וּבורות בשיח הציבורי. היה אפשר לנהל פה דיון ענייני.
הרי ברור שבמקרה הזה להבדיל מוויכוחים מרים אחרים הדורשים גישור. רב השווה על השונה. ואנשים אחים אנחנו. כולנו בני אבינו אברהם יצחק ויעקב…
לכל יהודי באשר הוא נשמה אלוקית שהיא חלק אלוקה ממעל ממש וגם אם כרגע האור הזה או הגילוי הזה לא ברור לו. הוא עדיין אח וחלק מכל אחיו היהודים, וכמו שציטטתי בהתחלה "אין כלפי מי להתנער מאחריות"
האחריות מוטלת על כל אחד ואחת מאיתנו.

צריך להתייגע, בסבלנות וקירוב הדעת אפשר בעזרת ה' יתברך, לסדר הכל משום ואני שוב מצטטת "בביטול הזולת והגבהת עצמו מפסידים חלילה הכל!!!"